רש"י על שבועות מא:

נתתיו לך חייב - לפרוע:

בעדים הלויתיך - קס"ד בשעת הלואה קאי ואמר ליה ראה שבעדים הלויתיך ואף אתה אל תפרעני אלא בעדים:

דלמא בשעת תביעה קאמר - כשתבעו בב"ד וזה אומר פרעתיך אמר לו והלא בעדים הלויתיך בעדים הוה לך לפורעני ולא אמר לו כן בשעת הלואה ומשום הכי פטר ליה ר' יהודה בן בתירא:

אזל פרעיה באפי סהדי אחריני - וזה אומר עדי שקר הם:

ואיתניסו - מיד המלוה:

להוי פקדון בידי - ואיני עליהן אלא שומר חנם שלא קבלתים בתורת פרעון:

כיון דקא מודית - דקבלתינהו וזה לא בתורת פקדון מסרם לך הוי פרעון ודברים שהיו בלבך אינם דברים:

דיזיף ופרע - אותה הלואה שזה כופר ודאי לוה אותה באותו היום אבל לאחר זמן פרעיה:

כאומר לא פרעתי דמי - דכיון דלא לוה לפי דבורו לא פרע והרי יש עדים שלוה נאמנין הם על הלואה ואינן נאמנין על הפרעון דהודאת בעל דין כמאה עדים:

דמסיקנא בך - שאני נושה בך:

לא היו דברים מעולם - לא פרע לפנינו וזה אומר או בפניהם או שלא בפניהם פרעתיך:

הוחזק כפרן - ואינו נאמן אפילו בשבועה לומר פרעתיך שלא בפניהם שהרי אמר פרעתיך בפניהם ונמצא שקרן:

כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש - כגון זה שלא היה לו לומר פרעתיך בעדים שלא אמר לו זה בשעת הלואה בעדים פרע לי הלכך לא שם לבו לזכור אם בעדים פרע אם שלא בעדים ואמר בעדים פרעתיך ולאו אדעתיה ואינו הוחזק כפרן בכך: