רש"י על שבועות כו.

האדם בשבועה - שיהא אדם בשעת שבועה שיהא לבו עליו:

פרט לאנוס - כדמפרש לקמיה כגון בשבועה לשעבר וכסבור שנשבע באמת ולקמיה בעי אם כן שגגת שבועה לשעבר היכי משכחת לה: