רש"י על שבועות יט.

אי מטומאה פריש - אי מחמת טומאה שהודע לו פירש מן העבירה (ומביא קרבן) שאמרו לו טמא אתה:

הרי העלם טומאה בידו - איגלאי מילתא שביאתו למקדש בשביל העלם טומאה היה:

ואי ממקדש קפריש - שאמרו לו מקדש הוא זה ומחמת כן תוהא על ביאתו ולא הזכירו לו טומאה איגלאי מילתא דמשום העלם מקדש נכנס לו:

כלום פריש ממקדש כו' - כשהודיעוהו אחד מהם שם אל לבו לומר מה בכך ומתוך כך נזכר על השני ומ"מ העלם שניהם היה בידו:

אלא לא שנא - ופטור: