רש"י על שבת פח.

לרבנן ח' חסרים עבוד - ולא היו בין פסח דאשתקד לפסח דהאידנא אלא ב' ימים ונמצא דאשתקד בע"ש:

בשני עלה משה - ושמע ואתם תהיו לי וירד והגיד:

בג' עלה - ושמע הגבלה וירד והגיד:

בד' ירד - להפרישם:

ושוב לא עלה - עד קבלת הדברות שעלו כולם:

ומאחר שלא עלה מהיכן ירד - דאמר' בד' ירד ולא אמרת עלה וירד אלא אימא בד' עלה וירד ושוב לא עלה:

ובחמישי בנה מזבח - כדכתיב ויבן מזבח תחת ההר:

מאי לאו משום תורה - לא היה לו פנאי לעלות שקבלו כולן יחד את הדברות:

עליה דרב חסדא - לפני רב חסדא לפי שרב חסדא יושב והדרשן עומד קאמר עליה דדומה כמו שהעומד למעלה מן היושב:

אוריאן תליתאי - תורה נביאים וכתובים:

לעם תליתאי - כהנים לוים וישראלים:

על יד תליתאי - משה תליתאי לבטן מרים אהרן ומשה:

ביום תליתאי - לפרישה:

תחתית ההר - תחת ההר ממש:

גיגית - קובא שמטילין בה שכר:

מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס:

בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם:

דין - תורה:

בתחילה - קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע:

יראה - שמא לא יקבלוה ויחזור העולם לתהו ובהו כדר"ל:

ולבסוף - כשקבלוה:

יום הששי - מאי שנא דכתיב ה' ביום גמר מעשה בראשית:

מלמד שהתנה כו' - הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר כדאמרינן בעלמא (חולין דף צא.) הירך המיומנת אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית תלוי ביום הששי והוא ו' בסיון שנתנה בו תורה מריבוי דה' דריש ביה נמי הא:

שני כתרים - מזיו שכינה:

מאה ועשרים - [כל א' וא' נטל כתר]:

טענו - הכתרים והכי משמע את עדים [אשר היו להם] מהר חורב:

בחורב פרקו - דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב:

ומשה יקח - אותו עדי לשון אחר את האהל לשון בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳) והוא היה קירון עור פניו:

עושי דברו לשמוע - מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו:

פריו קודם לעליו - כך דרכו וחלוק משאר אילנות חנטת פירותיו קודם לעליו:

אצבעתא דידיה - אצבעות ידיו:

וקא מייץ בהו - היה ממעכן ברגליו ואינו מבין מתוך טירדא:

עמא פזיזא - נמהר:

דקדמיתו פומייכו לאודנייכו - קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קבלתם עליכם לקיימה: