רש"י על שבת פא:

בשדה ניר - חרישה ראשונה ועומד לזריעה:

משום דוושא - ובשדה חבירו מפני שדש את נירו ומתקשה (את) החרישה:

משום עשבים - שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור וכשהוא מקנח בו נתלשים:

מותר לקנח - דאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כר"ש:

והתולש ממנו - במתכוין חייב דמקום גידולו הוא אע"פ שהוא צרור ואינו עפר:

שקיל מעילאי - ממקום גבשושית:

ושדי לתתאי - למקום גומא ומשוה החרישה והוי תולדה דחורש:

בבית - שייך בנין וזה שמשוה גומות בנין הרצפה הוא ובשדה מתקן החרישה: