רש"י על שבת עז:

גראינין - מתניתין דפרקין דלעיל חוץ מקליפתן וגרעיניהן:

ונגרע - והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל:

אוממות - גבי גחלים מייתינן ליה בכיצד צולין גחלים יכול עוממות ת"ל אש אי אש יכול שלהבת כו':

עממוהו - לא החשיכו מראיתו להיות הם נאים ממנו:

מאמצין - לקמן גבי עינים של מת בפ' שואל (שבת דף קנא:):

במשיפה של קילור - שרגילין לשופו בחלב של אשה:

כדי לשוף במים - לשני עינים:

כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה - מה שנדבק באצבעותיו לבד מה שנותן בעיניו:

אפומא דכולה כתית - וכל מכה קרויה פה:

מורשא קמא - עליון של מכה:

שבלול - לימצ"א:

לכתית - מניחה (לכתית) עליו:

זבוב לצירעה - למי שעקצו צירעה כותש זבוב ומניחה עליו:

לחפפית - מין שחין:

סממית - אייראניא"ה בלע"ז:

לעקרב - עקיצת עקרב כותש סממית ומניחה עליו:

ושייף - ומושח:

מפגיע - חיה קטנה וקולה גדול ושומע וירא שתהא בריה גדולה ובורח:

יתוש - נכנס לפיל בחוטמו וכן סממית לעקרב נכנס לו באזנו:

סנונית - ארונדייל"א נכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת כנפיו:

כילבית - שרץ קטן ונכנס לדג גדול באזנו:

המבליג שוד על עז - המחזיק שדוד על הגבור:

כל חללי עלמא - פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם:

מסגיין בריש עדרא - מהלכות בראש העדר:

ברישא חשוכא - סתם עזים שחורות סתם רחלות לבנות:

מכסיין - בזנב:

והני מגליין - העזים אין להם אליה:

הני דמכסינן מינייהו - רחלים שאנחנו מתכסין מצמרן גם הן מכוסות:

דאכלה כיסי - קוצים לפיכך זנבו קצר כדי שלא ידבקו בה הקוצים:

ובעי לכרכושי בקי - להבריח היתושין:

קמצא - ארבה ול"נ קמצא [נמלה]:

חילפי - ערבה:

ואי קשיא נדיא ומתעוורא - ואם היתה קשה תנוד ותעקר כשתכה בעצים:

ומתעוורא - יסתמו עיניה שמראות עיניה תלויה בה כדשמואל:

תימרא דתרנגולא מידליא לעילא - ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון ובשאר כל בריה העליון שוכב על התחתון:

משום דדייר אדפי - שעולה בלילות על הקרשים והקורות צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו:

מתכוליתא - דבר שמטבילין בו כגון כותח או שאר ליפתן:

מתי תכלה דא - לכשיכלה מה נאכל ול"נ מתי תכלה דא לפי שאינו כלה עד זמן ארוך שאינו נאכל אלא מעט מעט:

ביתא בא ואיתיב - שדרך לישב בבית:

בקתא - בית צר וקטן:

בי עקתא - בית צר:

כופתא - מכתשת ל"א מדה לחטין ול"נ כמין גולם עץ עשוי לישיבה כמו כופת שאור שיחדה לישיבה דתניא בפסחים (דף מה:):

כוף תיב - כפוף אותו ושב עליו:

לבני לבני בני - מתקיים לדורות הרבה:

הוצא - גדר קוצים או לולבים:

חציצה - אינו דבר קיימא אלא חציצה בעלמא:

כוזא - כלי חרס קטן:

כזה - כלומר דבר מועט וקל כמו זהו מהו חשוב למלאותו לי מיינך במתנה:

שוטיתא - בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה:

שטותא - נראה המרקד כשוטה:

משיכלא - ספל גדול שהכל רוחצים ידיהם ורגליהם ממנו:

משו כולא - רוחץ את הכל:

משכילתא - ספל קטן ונאה:

משיא כלתא - מיוחד לחשובים כמו כלה ואשה חשובה לרחוץ ממנו:

אסיתא - מורטיי"ר:

חסירתא - שחסר החקיקה מבפנים:

בוכנא - עלי שכותשין בו:

לבושא - חלוק עליון שקורין שרוק:

לא בושה - למנוע הבושה שמכסה כל החלוקים התחתונים הקרועים ורעים:

כגולם - שאין לו חיתוך אברים:

גולתא - מקטורין נאה:

גלי ותיב - כשהוא יושב מגלה עצמו שלא ישב עליו שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויבלה:

בור זינקא - בור שיבשו מימיו קורין כן:

נקי - חסר מימיו:

סודרא - דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר:

אפדנא - טרקלין של מלכים:

אפתחא - אל פתח זה יבאו הכל אם למשפט אם לשרת המלך:

אבר קטן - אחד מפרקי אצבע קטנה:

דגדול - של אדם גדול והאי קטן אאבר קאי אי נמי אבר גדול של קטן והאי קטן אגברא קאי ולא אאבר:

לא אבר קטן - וקטן אכולא מילתא קאי אבר קטן של גוף קטן:

דרבי שמעון כו' - והכי קאמר כדי לסוך בו אבר קטן וקטן יהא הגוף בן יומו ורבי נתן סבר חד קטן אמרינן או האבר או הגוף אבל תרי קוטני לא:

ה"ג דכולי עלמא אבר קטן של קטן בן יומו לא: