רש"י על שבת סז.

לאשתא תילתא - שחפת שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים:

סילוי - ענבים קטנים:

ושבעה ציבי - קסמים:

כשורי - קורות:

ושבעה סיכי - יתידות קייבל"ש בלע"ז:

משבעה גשורי - גשרים:

ז' סינרי - צנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו:

כופרי - זפת שזופתין הספינות:

ארבי - ספינות:

ושבעה בוני כמוני - גרעיני כמון ל"א בוני כמון גרסי' מלא אגרוף:

ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא - שבעה נימי מזקן כלב זקן:

אשתא צמירתא - חולי שמחממת וקודחת את הגוף:

וורדיני - סנה:

ליחרוק - אישקרני"ר כמו דמיבלע חירקייהו דאלו טריפות (חולין דף נמ:): ויאמר משה משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

ויאמר משה - משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

כי סר - שיסור החולי:

אל תקרב הלום - שלא יקרב זה החולי אלי:

ליתתיה ולפסקיה - סמוך לקרקע ליתתיה ישפיל:

דמייכת - שאתה שפילה:

דחמיתא אשתא - שראית האש:

לסימטא - שחין קרו"ג בלע"ז:

בזבזיה מסמסייה כסכסייה - שמות המלאכים על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו בז לשון בזעא:

מארעא דסדום - כך הוא הלחש ולא מסדום באו:

בזך בזיך - אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש:

עיניך ביך - מראיך ביך שלא תאדים יותר:

אתריך ביך - שלא תרחיב:

כקלוט - שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד:

לכיפה - אונפול"ש אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד:

לימא הכי - לחש בעלמא הוא:

הוית דפקיק דפקיק הוית - לחש הוא:

ליט תבר ומשומת - מקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה ששמו בר טיט בר טינא:

לשידא דבית הכסא - אם הזיק לימא לחש זה:

אקרקפי דארי - בראש הארי זכר:

ואאוסי דגורייתא - ובחוטם לביאה נקבה:

אשכחתא לשידאי בר שריקאי פנדאי - כך שמו:

במישרא דכרתי חבטיה - בערוגת כרשין הפלתיו:

בלועא דחמרא חטרתיה - בלחי החמור הלקיתיו:

מאן תנא - דקתני וכל אדם ואפילו עני שבישראל:

רבי שמעון - בפרק שמונה שרצים:

בני מלכים - הלכך לעני נמי חזיא ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף אי נמי דמגו דחידוש הוא שליף ומחוי:

באריג בכסותו - דלא שליף ליה ומחוי:

מתני' דרכי האמורי - ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא י״ח:ג׳):

גמ' לשיחלא - לכאב האוזן ותולין באזנו:

לשינתא - יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן:

דחייא - של שן שועל חי:

לזירפא - נפח מכה דכל פרזלא זריף והאי מסי לזירפא:

שיש בו משום רפואה - שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה ופרכינן הא אין בו כו' כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה:

דליכחוש חיליה - שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין:

דליחזיוה אינשי - ולסימנא עבדי ליה לאודעי דמשיר פירותיו:

טמא טמא - הוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי:

כובסי - אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו:

בפרק אמוראי - בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי:

א"ל - רבי חייא לתנא:

כולהו אית בהו - כל השנויות שם אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אתה שונה יש בו לבר מהני ב' אלו שאפרש לך:

מי שיש לו עצם וכו' - ולחש דנעצתה כמחט אלו ב' לבדם אין בהם:

חד חד נחית - לחש הוא:

לאדרא - עצם של דג שישב לאדם בושט:

שייא שייא - לחש הוא רד רד: