רש"י על שבת נב:

מתני' מרדעת - בשטי"ל ומניחין אותו כל היום על החמור לחממו דאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה:

שהיא קשורה בו - בגמ' מפרש:

זכרים - אילים:

לבובים שחוזות כבולות וכבונות - מפרש בגמרא:

צרורות - דדיהן צרורות פעמים ליבש שמהדקן כדי שלא יחלבו עוד ויתעברו או יהו שמנות לאכול ופעמים לחלב לשמור חלבן שלא יטפטף לארץ וקושרין להם כיס בדדיהן:

ר' יוסי אוסר בכולן - דמשוי הוא:

חוץ מן הרחלים הכבונות - שהוא שמירת צמרן שלא יטנף והוי להו תכשיט: