רש"י על שבת קיט.

מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד - מדכתיב וקראת לשבת עונג מכלל דלקדוש ה' לאו אשבת קאי:

וכבדתו - אשבת מהדר דאי ביוה"כ כתיב ביה מכובד:

להקדים - זמן סעודת שבת לזמן סעודת חול וזהו כבודו:

לאחר - וזהו כבודו שהוא מתאוה לאכול:

במאי נשנייה - במאי נשניוהו משאר ימים:

אי רגיליתו לאקדומי - סעודתכם בבקר אחרוה:

רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום:

דמטי טולא - שיצטננו:

הייא - מהר: