רש"י על שבת קז.

מתני' שמנה שרצים - החולד והעכבר וגו' (ויקרא יא):

הצדן - חייב שבמינו ניצוד:

והחובל בהן חייב - דיש להן עור כדמפרש בגמרא והויא ליה חבורה שאינה חוזרת והויא ליה תולדה דשוחט. לוי"ה. ל"א כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו דחייב משום צובע:

ושאר שקצים ורמשים - כגון תולעת ונחשים ועקרבים:

החובל בהן פטור - דאין להם עור:

שלא לצורך פטור - דאין במינו ניצוד והויא מלאכה שאינה צריכה לגופה ור' שמעון היא כדמוקי לה בגמ':

חיה ועוף שברשותו - פטור אם צדן שהרי ניצודין ועומדין:

והחובל בהן חייב - דיש להן עור: