רש"י על שבת קג.

הקודח - וכל הקודח ע"מ למלאות הוא לתקוע בו יתד ושלא למלאות קרי נוקב:

בשלמא לרב - דאמר נקב הוי בנין האי נמי בנין הוה כל שהוא ואע"פ שימלאנו הרי הועיל לבנין שקודח החור:

חד חורתא - קדח חור:

אלא לשמואל - דאמר נוקב לאו בונה הוא בשלמא נקב דלול איכא למימר מכה בפטיש אבל זה שעומד לסתום לאו גמר מלאכה הוא:

דבזעיה ברמצא דפרזלא - במסמר ארוך של ברזל:

ושבקיה בגוויה - לתלוש בה: