רש"י על סנהדרין קי:

מתני' עשרת השבטים - שהגלה סנחריב שנאמר (מלכים ב יח יא) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי:

אין עתידים לחזור - ממקום שגלו והא דאמרינן בגמרא דירמיה החזירן לא שהחזירן כולן אלא מקצתם החזיר:

שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה - שכך גזר להם הקב"ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן:

כיום הזה מה היום מאפיל - בבוקר אפל ובצהרים מאיר אי נמי בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר אף עשרת השבטים (אין) עתידין לחזור להיות להם חלק לעולם הבא לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין. מ"ר:

וישליכם — משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת והיינו עשרת השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמרינן (לעיל סנהדרין צד, א) שהוליכם למדינת אפריקי אבל שני השבטים לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו בכל הארצות ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם (זכריה י ח):

הכי גרסינן מתניתין עשרת השבטים אין עתידין לחזור: