רש"י על סנהדרין קב:

הוית נקוט שיפולי גלימך - היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט:

נפתח ברבוותא - נתחיל לדרוש ברבותינו ולא אמר בחבירינו: