רש"י על תהילים פד

מה ידידות משכנותיך. כמה אהובות וחביבות משכנותיך:

נכספה. נחמדה:

כלתה. נתאותה כמו (שמואל ב י״ג:ל״ט) ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום:

לחצרות ה'. כי חרבו ועל הגלות אמרה:

לבי ובשרי ירננו. יתפללו על זאת:

גם צפור מצאה בית. בחרבנו קננו בו הצפרים, ומדרש אגדה בבניינו מדבר והצפור היא כנסת ישראל:

אשר שתה. שמה:

אשרי. מי שיגיע עוד לישב בביתך ועוד יהללוך בתוכו:

עוז לו בך. אשר שם אותך עוז מבטחו:

מסלות בלבבם. מחשב בלבו מסלות דרכיו ליישר את דרכו:

עוברי בעמק הבכא. אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה:

מעין ישיתוהו. בדמעות עיניהם:

גם ברכות יעטה מורה. מברכים ומודים לשמו ואומרים יפה דן אותנו ואמת דינו וברכות יעטה לנו המורים אותנו ללכת בדרך הטוב ולא שמענו לו:

ילכו מחיל אל חיל. אותם הנזכרים למעלה יושבי ביתך אשר מסילות בלבבם:

מחיל אל חיל. מבית המדרש לב"ה ויראה צבאם וחילם אל הקב"ה בציון:

שמעה תפלתי. לבנות ביתך:

מגננו. הוא בית המקדש המגין עלינו:

והבט פני. (דוד) משיחך והסתכל בחסדיו ובטרחו אשר טרח וייגע על בנינו:

כי טוב יום. אחד בחצריך ולמחר ימות מלחיות אלף שנים במקום אחר:

בחרתי הסתופף. על הסף ועל המזוזות לשקוד:

מדור באהלי רשע. מלהיות דר בשלוה באהלי עשו הרשע להדבק בהם:

כי שמש ומגן. יש לפתור שמש כמשמעו, ומדרש תהלים פותרו ל' שיני חומה: