רש"י על תהילים עז

על ידותון. על הדתות ועל הדינין העוברים על ישראל:

ידי. מכתי:

לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה:

ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה:

אזכרה אלהים. החסד שהיה רגיל לעשות לי בימי חבתי:

אשיחה. באותן חסדים וטובות:

ותתעטף רוחי. פשמי"ר בלע"ז:

אחזת שמורות עיני. שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם נעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זו של גלות תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדבור בי:

חשבתי ימים מקדם. לזכור החסדים שעשית עם אבותינו:

אזכרה נגינתי בלילה. בימי הגלות הזה הדומה ללילה אני זוכר את נגינותי שהייתי מנגן בימי קדם בב"ה:

עם לבבי אשיחה. אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב"ה ואני תמיה הלעולמים יזנח:

האפס. שמא כלה חסדו:

גמר אומר. גזירת עולם שלא ישוב מחרונו עוד:

השכח חנות. להיות חונן, חנות כמו עשות ראות, ל"א חנות חנינות:

אם קפץ באף רחמיו סלה. לשון לא תקפוץ ידך (דברים טו) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החמה:

ואמר חלותי היא. מחשבתי אומרת כי אין זאת אלא להחלותי וליראני לשוב אליו:

חלותי. כמו לחלותי לשון חולי וחיל:

שנות ימין עליון. את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו:

והגיתי בכל פעלך. שעשית לנו כבר:

בקדש דרכך. דרך מדתך לקדש את שמך בעולם לעשות דין ברשעי':

ראוך מים. רבים כשנגלית על הים:

זורמו מים עבות. שחקים נטפו זרם מים עבים:

חצציך. כמו חציך:

בגלגל. כמו כגלגל, קול רעמך כגלגל על הים להום את מחנה מצרים:

ועקבותיך לא נודעו. אין הפסיעות נכרות על המים, ועקבותיך טרצ"ש בלע"ז: