רש"י על תהילים עה

אל תשחת. את ישראל:

הודינו לך אלהים. על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד:

ספרו. דורותינו נפלאותיך תמיד:

כי אקח מועד. כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש:

אני מישרים אשפוט. אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום:

נמוגים ארץ וכל יושביה וגו'. ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו:

תכנתי עמודיה. כשאמרתי נעשה ונשמע:

להוללים. לרשעים המערבבים את ישראל:

כי לא ממוצא. השמש וממערבו ולא מן המדברות שאתם מפרשים בשיירא להרבות ממון לא בכל אלה להרים קרן:

כי אלהים שופט. על כל הרעה שעשיתם:

זה ישפיל וזה ירים. הגבוהים ישפיל והנמוכים ירים:

כי כוס. התרעלה בידו:

ויין חמר. חזק ווינו"ש בלע"ז:

מלא מסך. הכוס מלא מזג למזוג ולהשקות את כל הגוים:

ויגר מזה. מזה הכוס יפיץ ויקלח את משתיהם ל' כמים מוגרים (מיכה א'):

ואני אגיד לעולם. מאז והלאה את נקמתו וגבורתו:

וכל קרני רשעים. של עמלק:

אגדע. כענין שנא' (יחזקאל כ״ה:י״ד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ישראל יגדעו קרן עמלק וגו' ואז תרוממנ' קרנות צדיקו של עולם ישראל שהם שבחו של הקב"ה: