רש"י על תהילים סט

על שושנים. על ישראל שהם כשושנה בין החוחים שהחוחים מנקבין אותם והתפלל עליהם:

כי באו מים. האומות:

ביון מצולה. בבוץ טיט של מצולה:

ושבולת. הוא שטף חוזק הנהר פי"ל בלע"ז:

נחר. יבש כמו (איוב ל׳:ל׳) חרה מני חורב:

כלו עיני. כל תוחלת ממושכה קרויה כליון עינים כמו (דברים כ״ח:ל״ב) וכלות אליהם כל היום, מכלות עינים (ויקרא כ״ו:ט״ז) ועיני רשעים תכלינה (איוב י״א:כ׳):

אויבי שקר. שונאים אותי על שקר שאין אני רודף אחר שקר שלהם לתפוש טעותם:

אז אשיב. כשהם נאספים עלי אני משחד אותם בממון מה שלא גזלתי מהם:

אל יבשו בי קויך. אל תניחני בידם פן יבושו קויך במה שמאורע בי ויאמרו הלא כך אירע למי שהיה מקוה להקב"ה:

לאחי. לעשו:

קנאת ביתך. ראו החבה שנהגת בנו בעוד ביתך קיים ונתקנאו בי:

ואבכה בצום נפשי. בתעניתי:

ותהי לחרפות לי. מה שאני בוכה ומתענה לפניך הם מתלוצצים עלי:

ונגינות. בי לשותי שכר (סא"א):

ואני תפלתי לך ה'. יהי עת תפלתי עת רצון:

ואל תאטר. ואל תסגור עלי:

באר. צרה נכריה זו את פיה לבלעני:

תאטר. כמו אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו) סגור יד ימינו שאינו משתמש בה:

קרבה אל נפשי. (קרב אלי):

גאלה. גאול אותה:

ואנושה. ואאנש ואחלה כמו (מיכה א׳:ט׳) כי אנושה מכותיה וכמו (ש"ב י"ב) ויאנש הילד דבת שבע, וא"ת היאך האל"ף זו משמשת שורש ומשמשת שימוש המיסב הדיבור אל המדבר כן דרך תיבה שתחלתה אל"ף כגון (מלאכי א׳:ב׳) ואהב את יעקב אני אהבי אהב (משלי ח׳:י״ז) הרי הוא כמו ואאהב, וכן (צפניה א׳:ב׳) אסף אסף כמו אאסף:

לנוד. שיבואו לי אוהבים לנוד לי ולנחמני:

בברותי. בסעודתי כמו תבא נא תמר אחותי ואברה מידה (שמואל ב י״ג:ה׳):

ראש. מרה:

ולשלומים. כשיקוו לשלום יהפך שלומם למוקש:

כי. את העם הזה אשר אתה הכית:

רדפו. אתה קצפת מעט והם עזרו לרעה:

ואל מכאוב חלליך יספרו. דבריהם לבוא בעצה נשחיתם בהיותם כאבים:

ותיטב. הלולי לה':

משור פר. הוא שור שהקריב אדם הראשון שנברא בקומתו וביום שנקרא שור בו ביום הביאו שהשור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) שור או כשב או עז כי יולד, בו ביום נדמה לפר שהוא בן שלש:

מקרן מפריס. קרנותיו קדמו לפרסותיו שהרי בקומתו ובקרניו נברא וראשו יצא מן הארץ תחלה כדרך כל הנולדים הוציאתן הארץ נמצאו קרניו קדמו לרגליו: