רש"י על תהילים סה

לך דמיה תהלה. השתיקה תהלה לך לפי שאין קץ לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע:

אלהים בציון. אלהים השוכן בציון, (מצאתי שימו כבוד תהלתו , לא יותר מדאי, אך דומיה תהלה וכמדומה הללוהו באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) ויד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) ולשון וגילו ברעדה דומה לזה) ד"א לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשה אויביך בציון תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף:

דברי עונות גברו מני. ואין אנו יכולים להספיק לסדר כולם לפניך לפי שהם רב אלא בכלל אחד אנו מתפללים לפניך שפשעינו אתה תכפרם:

אשרי. מי אשר תבחר ותקרב אשר ישכן בחצריך:

נשבעה בטוב. שבביתך ומקדושת היכלך ששכינתך שורה שם:

נוראות בצדק תעננו. בצדקתך תעננו לעשות נוראות בגוים:

מבטח. אתה ומנוס לכל יושבי קצות ארץ מקצה הארץ ועד קצהו:

וים רחוקים. אפילו לרחוקים שבים אתה מבטח שבכל מקום ממשלתך:

מכין הרים בכחו. שמצמיח ההרים שהם קשים בכחו ומזמן ומכין בהן מזונות ומכין מטר כדכתיב (לקמן קמז) המכין לארץ מטר המצמיח הרים:

נאזר בגבורה. לפי שבא להזכיר גבורת גשמים אמר נאזר בגבורה:

משביח. משפיל, וכן וחכם באחור ישבחנה (משלי כ"ט) בשוא גליו אתה תשבחם (לקמן פ"ט):

מוצאי בקר וערב תרנין. לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות ובערב ברוך המעריב ערבים:

פקדת הארץ. כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה:

רבת תעשרנה. הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים ותכין בו דגנם של יושבי קצוות כי בכן אתה מכין אותם:

תלמיה. הן שורות המחרישה:

רוה. כמו לרוה:

נחת גדודיה. כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות אתה תמוגגנה ברביבים של מטר:

תמוגגנה. לשון המסה:

עטרת שנת טובתך. ע"י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב:

ומעגליך. הם השמים שהם אבק רגליך:

ירעפון. יטפון:

דשן. שומן:

ירעפו. השמים בנאות המדבר:

לבשו כרים הצאן. יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר:

ועמקים יעטפו בר. ע"י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה: