רש"י על תהילים נא

וחטאתי נגדי תמיד. מתוך שאני מתחרט ודואג עליו דומה לי כאילו הוא לפני תמיד כל שעה:

לך לבדך חטאתי. לפיכך בידך לסלוח ואף מה שהרעותי לאוריה לא חטאתי אלא לך שהזהרת על הדבר:

למען תצדק בדברך. כמו במנהגך, (סא"א) כח היה לי להתגבר על יצרי אלא שלא יאמרו העבד נצח את רבו שאמרתי לפניך בחנני ונסני (לעיל כ"ו) ובחנתני ולא נמצאתי שלם כדי שתצדק אתה ולא אני, ד"א למען תצדק בדברך אם תמחול לי תצדק בדינך לנכח כל הרשעים שאינם שבים שלא יוכלו לומר כאילו עשינו תשובה לא הועלנו:

הן בעוון חוללתי. ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון, יש מדרשים למקרא זה ואינם מתיישבים לפי ענין המדבר במזמור:

יחמתני. ל' חמימות כמו (בראשי' ל') ויחמנה הצאן בבואן לשתות (סא"א):

הן אמת חפצת בטחות. והריני מודה על האמת כי חטאתי:

בטוחות. אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ"א), וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל"ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא"א):

ובסתום חכמה תודיעני. ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודו':

תחטאני באזוב. כמו שמטהר המצורע וטמא מת:

תשמיעני ששון ושמחה. סליחת החטא:

עצמות דכית. כשכעסת עלי:

לב טהור ברא לי אלהים. שלא אכשל עוד:

ורוח קדשך אל תקח ממני. שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני (סא"א):

השיבה לי ששון ישעך. רוח הקודש שנסתלק מעלי:

נדיבה. לשון נדיבות קצינות:

אלמדה פושעים דרכיך. וממני ילמדו וישובו אם יראו שתסלח לי:

הצילני מדמים. שלא אמות בחרב על עונשו של אוריה שהרגתי:

אדני שפתי תפתח. מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך:

כי לא תחפוץ זבח. שאין זבח חטאת בא על המזיד:

ואתנה. שאם תחפוץ אתננו לך:

היטיבה. לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני: