רש"י על תהילים מד

באזנינו שמענו. מכאן אתה למד שהיו מדברים בני קרח בשביל דורות הללו הבאים אחריהם שאילו בשביל עצמם לא היה להם לומר אבותינו ספרו לנו שהרי הם עצמם ראו נסי המדבר והים והירדן ומלחמות יהושע כך מפורש באגדת תהלים:

תרע לאומים. הרעות לשבעה אומות גדולות ושילחתם מפנינו ואתה בידך כחך הורשתם מתוך ארצם ותטעם לאבותינו בתוכה:

רציתם. לשון רצון:

צוה ישועות יעקב. גם לבאים אחרינו:

נבוס קמינו. נרמס ונרפוס אויבינו לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט״ז:ו׳) תבוס נופת (משלי כ״ז:ז׳) והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י׳:ה׳):

אף זנחת ותכלימנו. אף אם אתה תכלימנו אנו שמך לעול' נודה:

תשיבנו אחור. לשון הוה הוא:

שסו למו. בזזו נכסינו איש לו:

זריתנו. אפנדישנו"ש בלע"ז:

כי דכיתנו במקום תנים. כי זה משמש בלשון כאשר ואף כאשר השפלתנו בארץ ערבה ושוחה מדבר מקום תנים וכסית עלינו בצלמות חשך אף בכל זאת אם שכחנו שם אלהינו הוא יחקור זאת כי הו' יודע תעלומו' וגומר:

כצאן טבחה. כצאן של טבח:

ופדנו למען חסדך. אין אנו באים בכח מעשינו אלא למען חסדך עשה: