רש"י על תהילים קד

עוטה אור. ברקיע כשלמה:

עושה מלאכיו רוחות. עושה את הרוחות שלוחיו:

תהום כלבוש כסיתו. זה דוגמת האמור במקום אחר (איוב ל״ח:ט׳) בשומי ענן לבושו וגו':

תהום. הוא הים:

על הרים יעמדו. מי אוקיינוס גבוה מכל העולם עומד על ההרים, וכן הוא אומר (עמוס ה ט) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אין שפיכה אלא מלמעלה למטה:

מן גערתך ינוסון. כשאמרת (בראשית א׳:ט׳) יקוו המים ומאותו הקול יחפזון ונקוו אל מקום אשר יסדת להם:

גבול שמת. להם החול אשר סביב שפתו:

עליהם עוף השמים ישכון. על המעינות:

מבין עפאים. ענפי אילנות וכן (דניאל ד) עפיה שפיר:

מצמיח חציר וגו' ויין אשר ישמח לבב אנוש גם אותו יוציא מן הארץ ושמן. להצהיל בו פנים:

ולחם. אשר לב אנוש יסעד:

עצי ה'. בגן עדן:

צפרים יקננו. ישראל ישכנו שם:

יקננו. לשון קן צפור:

הרים הגבוהים. ברא ליעלים:

מחסה. כל לשון מחסה לשון צל ומחבא שאדם מתכסה שם מן הזרם ומן המט' אבר"י בלע"ז:

למועדים. למנות בו זמנים ורגלים:

שמש ידע מבואו. אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה:

תשת חשך ויהי לילה. בכל יום אתה מחשיך ומעריב את השמש והיה לילה ובו תרמוש כל חיתו יער:

תזרח השמש יאספון. במסתרים ונחבאים שם מבני אדם ואז כל אדם יוצא לפעלו:

קניניך. מקנה קנין שלך כמו (בראשית י״ד:י״ט) קונה שמים וארץ הכל קנוי לך:

ורחב ידים. רחב מקום לריי"ש בלע"ז:

לשחק בו. שלש שעות ביום כך אמרו רבותינו במסכת ע"א וכך מפורש בספר איוב התשחק בו כצפור:

תוסף רוחם. לשון כליון כמו (לעיל עג) ספו תמו:

תשלח רוחך. בתחיית המתים:

יגע בהרים ויעשנו. כמו שמפורש בסיני (שמות י"ט) והר סיני עשן כולו:

בעודי. כמו בעודני חי (דברים ל"א):

יתמו חטאים. חוטאים: