רש"י על משלי לא:לא

מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:

אשת חיל. היא התורה:

מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה:

מפנינים. מרגליות:

ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב:

דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים:

היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון:

ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת:

ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם:

זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה:

ותקחהו. מן העולם להאבידו:

מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה"ב:

טעמה. דבורה:

לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם:

בכישור. בכשרון מעשיה:

תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך:

כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת:

לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג:

לבוש שנים. ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים ט״ו:י״ד) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה:

סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים:

וחגור נתנה לכנעני. (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם:

ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון:

צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה:

קמו בניה. התלמידים:

בעלה. הקב"ה:

שקר החן. שב על כל הע"ג:

והבל. גדולתן ויופין:

תנו לה. לעתיד לבא:

מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה: