רש"י על משלי כח

נסו ואין רודף רשע. נסו הרשעים כשיבא אידם ויפלו בדבר קל מאין רודף:

וצדיקים. אמיץ לבם בהקב"ה ככפיר אשר יבטח בגבורתו:

בפשע ארץ רבים שריה. שזהו פורענות לארץ בהיות שריה רבים הרודפי' רק אחר בצעם:

ובאדם מבין. ובשביל אדם מבין יתארך הפורענות מלבוא:

גבר רש. דיין עם הארץ:

עושק דלים. בדין על שאינו מתון בדין הרי הוא כמטר הסוחף את השדה ואין עושה פירות:

סוחף. שוטף ובמשנה נסתחפה שדהו וכן נסחף אביריך (ירמיהו מ״ו:ט״ו) נשטפו ומעדו וכשלו:

אנשי רע לא יבינו משפט. אינם משימים לב לפורעניות העתיד' שיתבוננו בה וישובו מדרכם וינצלו:

ומבקשי ה' יבינו כל. טובה ורעה, משפט, יושטיצ"א בלע"ז כך פירש רבי תנחומא על דור המבול:

טוב רש. אף עני שבתורה:

והולך בתומו. במעשים טובים:

ורועה זוללים. מחבר לו זוללים והוא ל' רעים:

מרבה הונו בנשך. ותרבית לחונן דלים הרשות שומעין עליו שהוא מתעשר בלא משפט ונוטלין ממונו ובונין בו גשרים ומתקנין בו הדרכים וזהו חנינת דלים כך דרשו רבי תנחומא:

בשחותו. מל' שחת:

איש עשיר ודל מבין. כנגד רב ותלמיד הוא מדבר שהתלמיד חוקר ועל ידו הרב מתחכם:

יחופש אדם. יתחפש בכל מיני עלילות:

ומודה ועוזב. מודה פשעיו ועוזבם משוב בם עוד:

מפחד תמיד. דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה:

ארי נוהם. הוא להם:

ודוב שוקק. נהימה לארי ושקיקה לדוב שניהם לשון צעקה:

חסר תבונות. מתוך שהוא חסר תבונה הוא רב מעשקות כי אינו נותן לב על חייו ומרבה לעשוק שהרי השונא בצע יאריך ימים:

אדם עשוק בדם נפש. (שיש עליו עושק דם) הוא המחטיא את חבירו ואבדה נפשו על ידו:

עד בור ינוס. עד יום מותו ינוס לעזרה שיתכפר לו:

ואל יתמכו בו. משמים להספיק בידו לשוב שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו בגיהנם כך נדרש במס' יומא:

יפול באחת. ברעה אחת ואין תקומה למפלתו:

ישבע ריש. עניות:

איש אמונות. הנותן מעשרותיו באמונה שאין עד בדבר אלא הקב"ה רואה ומרבה לו ברכה:

ואץ להעשיר. דוחק השעה להתעשר בשל עניים:

יפשע גבר. המטה משפט:

נבהל להון. ממהר להרבות הון וגוזל תרומותיו ומעשרותיו:

כי חסר יבואנו. חסרון יבא לו שהמארה משתלחת במעש' ידיו:

מוכיח אדם וגו'. על עבירות שבידו ומפרישו מהם:

אחרי חן. לאחר זמן חן ימצא בעיניו יותר ממחליק לשון, מצינו בבראשית רבה כל מקום שנאמר אחרי אינו אלא מופלג, אחר, סמוך, בתנחומא על אלה הדברים מוכיח אדם אחרי , זה משה שהוכיח את ישראל אחר הקב"ה שנקראו אדם שנא' (יחזק' לד) אדם אתם ונאמר בו כי מצאת חן בעיני (שמות לג) ממחליק לשון זה בלעם האומר לישראל דברים מתוקנים מה טובו אהליך יעקב (מדבר כ"ו) משה מכריז השמרו לכם פן יפתה ובלעם מכריז ומחניף עשו תאותכם ואינו מקפיד לא איש אל ויכזב באומו' אבל בכם אומ' ולא יעשה ושלמה צוח על שניה' נאמני' פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא (לעיל כז):

גוזל אביו. הקב"ה:

ואמו. כנסת ישראל המחטיא את הרבי' שגוזל הקב"ה מפריד ממנו בניו וגוזל מהם טובה:

משחית. ירבעם:

רחב נפש. להשיג כל תאותו:

יגרה מדון. מגרה עליו מדת הדין:

נותן לרש. צדקה:

(אין מחסור להרבות לו צדקה סא"א), וכן הרב שאינו מונע תורה מפי התלמיד: