רש"י על משלי יד

חכמות נשים בנתה ביתה. חכמות נקוד פתח שאינו שם דבר אלא החכמות שבנשים בונות את בתיהם שמתקיימות על ידיהן כמו אשתו של און בן פלת כמו שמפורש בפרק חלק:

ואולת. ואשה שוטה:

בידיה תהרסנו. תהרס ביתה זו אשתו של קרח:

הולך בישרו ירא. מי שהוא ירא ה', ומי שהוא נלוז דרכים כלומר עוקם דרכיו:

בוזהו. להקב"ה:

בפי אויל חוטר גאוה. מקל של גאוה כגון פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳):

תשמורם. כמו תשמרם תשמור את החכמים:

באין אלפים אבוס בר. באין שוורים האבוס ריקם שאפילו תבן אין מצוי בבית:

בר. נקי וריקם כלומר במקום שאין תלמידי חכמים אין הוראה נמצאת כהלכה:

ויפיח כזבים. ותמיד מדבר כזב עד שקר:

בקש לץ חכמה. כשהוא צריך אל החכמה אינו מוצאה בלבו:

לך מנגד לאיש כסיל. מהתחבר תמיד אצלו:

ובל ידעת. סופך שלא ידעת חכמה:

חכמת ערום. מי שהוא חכם הבין דרכו לפלס אורחותיו:

ואולת כסילים. היא המרמה שבלבם סופה שמביאתם לידי טפשות:

אוילים יליץ אשם. שהם חוטאים שצריכין לתת ממון למי שחטאו לו ויליץ בעדם אשמם שהם מביאים ממונם לו כמו הפלשתים שנאמר קחו לכם ה' טחורי זהב וה' עכברי זהב וגומר ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם (שמואל א ו׳:ה׳):

אשם. אמנד"א בלע"ז:

ובין ישרים רצון. אפיימינ"ט בלע"ז הקב"ה מרוצה להם:

לב יודע. מרת נפשו טרחו ויגיעו שעמל בתורה לפיכך בשמחתו לא יתערב זר כשיקבל שכרו לעתיד. ד"א לב יודע מרת נפשו ישראל שהם מרי נפש בגלות והיו נהרגים על קדושת השם ובשמחתו לא יתערב זר לעתיד. בית רשעים. בית ארם ישמד:

יש דרך ישר לפני איש. עובר עבירה ואומר אין בה עבירה ד"א יש דרך ישר לפני איש דרך עצל ישרה היתה בעיני עשו שהיה איש שדה ואחריתה וגו':

גם בשחוק. שהקב"ה משחק עמהם בעה"ז יכאב לבם לעתיד לבא וכן הוא אומר ואתם תצעקו מכאב לב (ישעיהו ס״ה:י״ד):

מדרכיו ישבע סוג לב. עשו:

ומעליו איש טוב. יעקב:

פתי יאמין. לדבריהם וניסת אחריהם, ד"א בשחוק יכאב לב, שחוק לכסיל עשות זמה (לעיל י' כ"ג) וסופו יכאב לב, סוג לב רשע כמו (לקמן כ"ו) כסף סיגים, סוג הוא שם הפסולת סוג הוא הכסף המעורבב בפסולת:

ומעליו איש טוב. וממעל לו לרשע יהיה הצדיק:

פתי יאמין. לאנשי רכיל:

וערום יבין לאשורו. לפסיעותיו כלומר יצפה מלריב וימתין עד יודע לו אל נכון:

חכם ירא. מן הפורענות:

וסר מרע. מן הרעה:

וכסיל מתעבר. מתחזק לעבוד בחזקה:

ובוטח. ומחליק ונופל בארץ כמו בארץ שלום אתה בוטח, (ירמיה יב ה) ות"י את מתבטח ונפול מחליק וי"מ בטחון ממש בהיכלו בוטח לומר לא תבואני רעה:

קצר אפים. הממהר לנקום כעסו:

ואיש מזימות. מחשבות עצה רעה:

יכתירו דעת. יעשוהו כתר לראשם וסוף:

שחו רעים לפני טובים. לעתיד:

גם לרעהו ישנא רש. אפילו לשושביניו ואוהביו, גם לשון אפילו:

ישנא רש. עם הארץ שאינו יודע לנהוג כשורה:

בכל עצב. בכל יגיע מלאכה יהיה ריוח אבל דברי הבל אך למחסור:

עטרת חכמים עשרם. שהם עשירים בתורה:

ואולת כסילים אולת. קלקלתן של כסילים היא האולת שנתעצל מן החכמה:

ביראת ה' מבטח עוז. נאמר באברהם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כו) והבטיחו כי ברך אברכך וגו':

ולבניו יהיה. הוא:

מחסה. שיחסו ויתחבא בצל זכותו:

ברב עם. שהצבור זכאים הדרת הקב"ה הוא:

ובאפס לאום. כשאינם דבקים בו:

מחתת רזון. חסרון רזנותו הוא כביכול נותן מכבודו לאלהי נכר ומשליט את האומות על בניו:

מרים אולת. מפרישה לחלקו:

חיי בשרים לב מרפא. לב בשר שהוא רופא את הרעה ועובר על מדותיו הוא חיי בריותיו של הקב"ה שהן בשר ודם:

ורקב עצמות קנאה. אדם בעל חמה רקבון עצמות הוא לכל:

וחסה במותו צדיק. כשימות הוא בטוח שיבא לג"ע:

בלב נבון תנוח חכמה. תשכון ותשקוט בנחת לשון מנוחה ומרגוע:

ובקרב כסילים תודע. מעט חכמה שבלבו מכריזה איסתרא בלגינא קיש קיש קריא:

צדקה תרומם גוי. ישראל:

וחסד לאומים חטאת. הם עכו"ם שגוזלים מזה ונותנים לזה:

ועברתו תהיה לעבד מביש: