רש"י על פסחים פ:

מתני' הפסח שנזרק את דמו ואח"כ נודע שהוא טמא - הפסח או הדם:

הציץ מרצה - ופטור מפסח שני:

נטמאו - בעליו טומאת הגוף במת:

אין הציץ מרצה - וחייב לעשות פסח שני דהא בשעת זריקה לאו בר מיעבד פסח הוא דרחמנא דחייה:

הנזיר - דכתיב ביה (במדבר ו) וכי ימות מת וגו' והימים הראשונים יפלו אם נטמא במת קודם הבאת קרבנותיו סותר:

הציץ מרצה על טומאת הדם - ותגלחתו כשירה ומותר לשתות יין ולטמא למתים:

ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף - ואם נטמא בעת הבאת קרבנותיו סותר את הכל: