רש"י על פסחים עד:

מידב דייבי - לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה:

לאחר בישולו - קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים (ב' לה) ויבשלו הפסח באש כמשפט:

דשיע - ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו:

טפליה - בעיסה שקורין פשטיד"א (פשטידה) :

אי מעלי טפליה - אם יש טעם יפה בלחם:

הב לי דאיכול - וסייעתא לרבה:

בסמידא - בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה:

דמיפריר - לשון פירורין:

ואי לאו דחזיא - ללחם:

דזיג - לשון זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם:

כי זוזא חיורא - צרוף שאין בו אדמימות דם ואי לא לא אכל מיניה:

בחיורתא - קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת:

דשריר - קשה ואינו פולטו:

דסמידא - דאמר לעיל דמיפריר:

בין אסמיק - מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא:

והילכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל - כשהיא תלויה בתנור ואע"ג דעכשיו אין נקב לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו:

אומצא ביעי ומיזרקי - אומצא דאסמיק חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז וכן ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה:

פליגי בה - כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי:

בכל התורה כולה - כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי המיקל:

מידב דייב - ושפיר דמי אף במלח מעט בתורת צלי:

צמתו - ודמו נבלע בו:

שאיבי ליה - שואבים את הדם:

חלייה - מוהל היוצא ממנו כשחותכו לישנא אחרינא שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו:

אסמיק חלייה אסיר - לא גרס הוא וחלייה ורב אחא קאמר לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר:

מגמע לה - לההוא חלה:

חלא - חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד:

מתמהא - חלש מעקרו דחלטינן ביה: