רש"י על נדה סח:

אהל מעליא בעינן - אין נזיר מטמא אלא באהל מת ודאי כדכתיב (במדבר ו׳:ט׳) וכי ימות מת עליו במחוורת עליו כדאמר בכיצד צולין (פסחים פא:):

ורבנן גזור ביה - לסתור אותו יום. וא"ת אתי לאיחלופי באהל מת גמור ולא יסתור אלא יום א':

דרבנן בדאורייתא - אהל ספק דרבנן באהל דאורייתא לא מיחלף: