רש"י על נדה לו:

מתני' המקשה - וראתה דם הרי זו נדה. ובגמרא פריך ומתרץ לה:

קשתה - מחמת ולד:

ג' ימים בתוך אחד עשר יום - שבין נדה לנדה וראתה כל שלשתן הימים רצופין:

ושפתה - מצערה:

מעת לעת - ברביעי:

וילדה - איגלאי מילתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד הלכך הרי זו יולדת בזוב אבל אם לא שפתה סמוך ללידתה כל דמים שראתה מחמת ולד הוא ורחמנא טהרינהו מזיבה דכתיב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד: