רש"י על נדה לה.

לעולם אימא לך בזב גרידא - דאי במצורע לא איצטריך קרא לרבויי דאפילו ראשונה מטמא משום מעיין:

ודקאמרת כו' שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה - למשלחו כדכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ו) והמשלח את השעיר וגו' והוא עצמו טהור שאין בהמה מטמאה מחיים: