רש"י על נחמיה ו

ולא נותר בה. בחומת העיר:

דלתות לא העמדתי. שלא נעשו דלתות בשערי העיר:

בכפירים. שם מקום הוא:

בבקעת אונו. כך שם הבקעה:

והמה חושבים. הבנתי מהם שהיו חושבים עלי להרגני שם:

מלאכה גדולה אני עושה. מבנייני (העיר ס"א) העפר:

למה תשבת. למה תהיה המלאכה בטלה:

כאשר ארפה. ידי מן הבניין:

וירדתי אליכם. לדבר ולהועד אליכם:

את נערו. ע"י נערו:

ואגרת פתוחה בידו. כתב אגרת שלח לי על ידו:

כתוב בה. באותה אגרת:

בגוים נשמע. שנודע לכל העכו"ם שאתה וכל היהודים חושבים למרוד:

וגשמו אומר. גשמו הוא גשם הערבי ופתרונו כאדם שאומר לחבירו כך הוא הדבר ופלוני אומר:

כדברים האלה. מוסב על כתוב בה ומקרא מסורס הוא והרי הוא כאילו נאמר כתוב בה כדברים האלה בגוים נשמע וגו':

וגם נביאים וגו'. עד ונועצה יחדיו היה כתוב באגרת:

נביאים. בעלי לשון כמו בורא ניב שפתים (ישעיה ט'):

לאמר. שאומרים יש מלך ביהודה:

ועתה ישמע למלך. אחרי שנקראת מלך ישמע למלך כדברים האלה:

כי מלבך. הרי כי במקום אלא:

בודם. קונטרבנטאל"ש בלע"ז כמו אשר בדה מלבו:

כי כולם. כי כל העכו"ם:

מיראים אותנו. מתיראים ממנו וכך הם אומרים ירפו ידיהם וגו':

ועתה חזק את ידי. לסייעני בבנין החומה:

והוא עצור. שמצאו בביתו:

ויאמר נועד. אותו שמעיה היה נביא שקר וקבל שוחד מן סנבלט וחביריו להפחיד את נחמיה כדי לבטל את המלאכה:

כי באים להרגך. שהרי יבואו להרגך סנבלט וחביריו:

ולילה באים. וע"כ הזהירו ליכנס בהיכל ולסגור הדלתות עליו שעדיין לא נעשו דלתות שערי העיר כמה שנאמר בתחילת הפרשה גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים:

האיש כמוני יברח. בתמיה אם איש כמוני יברח ליכנס בהיכל:

לא אבוא. לא אכנס שם מפני פחד המיתה ולא אעבור על המצוה של הקב"ה שלא יבוא ויכנס זר בהיכלו:

ואכירה. הכרתי בדבריו שלא שלחו הקב"ה בדבר זה שאעבור עבירה מפני פחד המיתה:

כי הנבואה דבר עלי. שהרי הוא דבר הדברים הללו עלי בשם נבואה:

שכרו. כל א' וא' מהם שכרו ונתנו לו שכר להפחידני ולבטל בבנין החומה:

למען שכור הוא. אמר לי הדברים הללו:

למען אירא. כדי שאתירא מהם להיות עושה כן ליכנס בהיכל ולהיות חוטא:

והיה להם לשם רע. למען שיהיה להם לשם רע לחרפני בעבירה זו:

וגם לנועדיה הנביאה. היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחביריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם:

בעשרים וחמשה. ימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים:

לחמשים ושנים יום. סוף נ"ב יום מיום שהתחילו לבנותו נגמר בנין החומה:

ויהי כאשר שמעו כל אויבינו. דבר זה שנשלם בנין החומה:

ויראו כל הגוים. וכאשר ראו כל העכו"ם שנגמר בנין חומת העיר:

ויפלו מאד בעיניהם. נפלו הם עצמם בעיניהם שהיו מואסים בעצמם כי נפל פחד היהודים עליהם:

חורי יהודה. שרי יהודה:

על טוביה. אל טוביה ישראל רשע היה, (עיין במס' קדושין ע, שמבואר שם שהיה עכו"ם וצ"ע מיוש"ה):

ואשר לטוביה. ואגרת אשר לטוביה:

כי רבים ביהודה. שהיו שרים רבים ביהודה אשר היו לו לטוביה בעלי ברית ושבועה:

כי חתן הוא. אותו טוביה לשכניה:

ויהוחנן בנו. של טוביה:

בת משולם. אותו משולם שר וגדול היה:

גם טובותיו. של טוביה היו מספרים לפני אותן בעלי שבועתו וקרוביו:

טובותיו. ששפרואוצ"ש בלע"ז:

היו מוציאים לו. להגיד לו לטוביה:

אגרת שלח טוביה. אגרות היה שולח תדיר להפחידני שלא לבנות בנין החומ':