רש"י על נדרים סב.

מותרות משום גזל - שנתיאשו מהן הבעלים:

ופטורות מן המעשר - משום דהפקירא נינהו:

מרייהו - בעלים של תאנים:

והוכפלו כו' - דשרו למיכל כל אדם:

משום סניות מילתא - כלומר מרוע לב היה אומר כן ולא משום עין יפה דעדיין לא הפקירן:

אשכחיה - לרבי טרפון גופיה דקאכיל מן התאנים דקסבר דהפקירא נינהו:

אחתיה - לר' טרפון בשקא ההוא גברא שהיה משמרן:

על דיבר זה - שהציל עצמו בכבוד תורתו דקאמר אוי לו לטרפון:

פריצים - שהוציאו מבית המקדש:

ונעשו חול - ואף על פי כן נהרג עליהם בלשצר:

אמאי ציערו - ההוא גברא לר' טרפון הא מהפקירא קא אכיל:

וקא סבר היינו דגנבן - להכי צעריה:

אי הכי אמאי ציער ר' טרפון נפשיה - כיון שתפסו כגנב מאי הוה ליה למעבד:

חיה לו לפייסו - בממון:

לפעלם - לשם שמים:

ודיבר בהן לשם שמים - שתהא כל כוונתך לשמים:

להיות עודר כו - להשתכר ממנו כדי לאכול:

אלא קשיא דיר' טרפון - אם שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה שהוא חכם במקום שאין מכירין אותו אמאי ציער נפשיה בשביל שהודיע לזה שהוא חכם:

שרו לי תגראי - הקדימו דיני לשל אחרים בשביל כבוד תורתי:

ובני דוד כהנים היו אלא מה וכו':