רש"י על נדרים נד:

כגון דכייבין ליה עיניה - בשעת הנדר:

דדגים קשין לעינים - וכל מילי דלא הוה מצי למיכל לא נדר אלא אדעתא דמידי דמצי למיכל ולהכי אדגים שרי ומן העופות אסור:

נו"ן סמ"ך עי"ן כו' בסוף אוכלא - בסוף החולי שכבר עבר זמן מרובה שחשש בעיניו דהתם סם טוב לכאב העינים והאי דקא תני דגים קשים לעינים בתחלת אוכלא כשהתחיל לחשוש בעיניו ובשעת הנדר הוה תחלת אוכלא: