רש"י על נדרים נג:

(גמ') לא שנו - דשביעית מותר בירקות הגינה אלא במקום שאין מביאין ירק מח"ל דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה:

אבל במקום שמביאין כו' אסור - אף בירקות הגינה הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה דודאי אדעתא דהכי נדר:

כתנאי כו' - לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה דכיון דאין מביאין לאו עליה נדר ולמ"ד מביאין אסור אף בירקות גינה:

משום גוש - שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו וטמא משום ספק מת:

מתני' אסור באיספרגוס - דהוי בכלל כרוב דמין כרוב הוא:

מותר בכרוב - דאין כרוב בכלל איספרגוס:

אסור במקפה - של גריסין:

מותר בגריסין - ד"ה דאין גריסין בכלל מקפה:

מן המקפה - של גריסין:

אסור בשום - שנותנים ממנו בקדרה דהיינו בכלל מקפה:

ר' יוסי מתיר - דקסבר אין מקפה בכלל גריסין:

אסור בשום - של מקפה:

מותר במקפה - דאין מקפה בכלל שום:

אסור באשישים - בפת שמעורב בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים:

ומן אשישים כו' - דברי הכל היא:

ר' יהודה אומר קונם גריס או חטה שאגי טועם מותר לכוס - חטה וגריס סתם דלא אמר חטה חטין גריס גריסין דקסבר [ר"י גריס או חטה] מבושלים משמע חיין לא משמע ור' יהודה לא פליג עליה דתנא קמא:

גמ' אסור לאפות - דאדעתא דהכי אמר חטה כדי לאפות דחטה גרגיר א' משמע ומגרגיר לא קאמר:

חטין - משמע חיין:

גריס - משמע מבושל:

גריסין - משמע נמי חיין: