רש"י על נדרים לו.

וממאי - דלאו דאורייתא הוא מדתנן וכו':

ואי אמרת שה לבית אבות - דאדם שוחט על בניו הקטנים דאורייתא:

על בישרא קאי ומזכי להו - כלומר היאך יכול זה לזכות את אחיו מאחר שנשחט והא תנן (פסחים פט.) נמנין ומושכין ידיהן עד שישחט אלא אזמוני להו לאחר שחיטה לאו דאורייתא והך משנה משמע דבבניו קטנים מיירי: