רש"י על נדרים לא:

מתני' בזבינא מיצעא - דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה לפיכך שוה בשוה לא דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח:

ודשמואל - דאמר חייב:

בזבינא חריפא - דודאי הוי הנאת לוקח לפיכך כי נאנס בידו חייב אפי' שוה בשוה דהנאת לוקח היא:

נאנסו בהליכה חייב - (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה:

בחזרה פטור - דלית ליה הנאה שלא נתקבלו:

ספסירא - מי שלוקח בהמה ע"מ למוכרה לאלתר:

בחזרה פטור - וה"נ כי אתניס בחזרה אתניס לפטור:

מי לא מזבין ליה - ובחזירה נמי כנושא שכר. הוי:

מתני' ואסור במולי עובדי כוכבים - דבכלל ערלים הן:

ערלי ישראל - בכלל מולים הן כגון שמתו אחיו מחמת המילה:

שחיא דוחה שבת חמורה - דכתיב וביום השמיני ימול (ויקרא ט׳:א׳) ואפילו בשבת:

שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו - בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד׳:כ״ד):

שדוחה את הנגעים - דכתיב וביום השמיני ימול ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ:

דכתיב התהלך לפני והיה תמים - וכתיב בתריה ואתנה בריתי ביני ובינך: