רש"י על נחום ג

פרק. גזל שמפרקו מיד בעליו:

לא ימיש טרף. מתוכה תמיד:

קול שוט. להכות סוסים היה נשמע בה תמיד:

וקול רעש. אופני מרכבות:

וסוס דוהר. דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):

ולהב חרב. רולימל"א בלע"ז כי סכין וחרב קרוי להב כמו (שם ד) ויבא הנצב אחר הלהב:

וברק חנית. חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז:

וכובד פגר. היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגרים:

מרוב זנוני זונה. מרוב חנופות עיר שהיו יודעי' לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי' אותם תחתיה':

שוליך. הם שפולי בגדי האשה:

מערך. גלויך כמו (מיכה א) עריה בשת:

שקוצים. בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב:

כראי. כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז):

ידוד ממך. יתרחק ממך:

התיטבי מנוא אמון. ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי' של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו:

אשר חיל ים. אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא:

כוש עצמה. כושים היו לה לחוזק:

פוט ולובים היו בעזרתך. והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה:

גם היא לגולה הלכה. אף היא הלכה בגולה אעפ"כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר:

רתקו. נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיה מ) עשה הרתוק (יחזקאל ז) שלשלות:

בזיקים. שלשלאות:

גם את. אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה:

כל מבצריך תאנים עם בכורים. כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים:

תאנים. אילני תאנים:

אם ינועו. אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה:

מי מצור שאבי לך. עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות:

באי בטיט ורמסי. אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות:

החזיקי מלבן. אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:

התכבד. במטאטי השמיד:

כילק. הגומר ומכלה כל ירק השדה ויש פותרין התכבד כילק תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד:

ילק פשט ויעוף. יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף:

מנזריך. שריך והמ"ם יסוד ושורש בתיבה כמ"ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מט), וכן נזיריה שריה (איכה ד):

וטפסריך. הממונים שלך:

כגוב גובי. כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדי"ץ בלע"ז:

החונים בגדרות ביום קרה. כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך:

ונודד. ומטלטל:

ולא נודע מקומו אים. איפה הם ואנה הלכו:

נמו רועיך. ל' תנומה:

ישכנו. אין יכולים לקום:

נפושו. כמו נפוצו וכל האותיות היוצאת ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים:

אין כהה לשברך. אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה ל' דבר עמום:

תקעו כף. לשמוח: