רש"י על מועד קטן כד.

אבל רבתי - מסכת שמחות:

גוייתו - כל גופו ואיכא דאמרי אבר שלו:

פריעת הראש - שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף וחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת:

נעילת הסנדל - דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת ולא מוכח דאבל הוא:

לא כולי עלמא מגלי רישייהו - בשבת ואע"פ שמתעטף לא מיחזי כאבל:

בשעת חימום - בשעת התחלת הצער בשעת מיתה:

וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - הלכך כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל מתעטף כישמעאל אם אינו נוטלה בשבת נראה כנוהג אבילות דכ"ע לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד:

מחוי ר"נ - עטיפת ישמעאלים:

גובי דיקנא - גומות שבלחי למטה מפיו:

לא שנו - פריעת הראש בשבת דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו להודיע כי אין אבילות בשבת:

אלא שאין מנעלים ברגליו אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחים עליו - דאינו אבל אבל לגלות ראשו אינו צריך ואם בא להתעטף בצינעא אפי' כעטיפת הישמעאלים אין בכך כלום:

דמסתפינא מיניה - בקושיות:

מחליף וקורע - אע"פ שאינו שעת חימום:

כבוד אביו - שנו אבל לכולי עלמא אין קורע אלא בשעת חימום:

ממאן שמיעא - לרב אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע מינה האי דאמר אין מתאחין אבוה דרב אושעיא:

אונקלי - שייפינ"ש חלוק שקורעו:

בתוך ביתו - שבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת:

דפריס סודריה ארישיה - בשבת משום עטיפה דנהיג אבילות:

כל ל' יום יוצא בחיק - בן ל' יום מוציאו בחיק לבית הקברות ולא בארון:

אבל לא באיש אחד - שאין מתייחדין עם האשה: