רש"י על מועד קטן יא:

העושין לאבל - אחרים אבל הוא עצמו אינו רשאי:

כדו לגוף - מגופת החבית:

וזיתיו הפוכין - נותנין אותן על בית הבד וטוענין לו קורה ראשונה אבל הוא עצמו אינו עושה היינו כרב שישא דאמר דברים המותרין בחוש"מ אסורין בימי אבלו:

ופשתנו להעלות מן המשרה - כל הני אית בהו פסידא אי לא עביד להו:

משתגיע עונת המים שלו - כשהגיע זמנו להשקות השדה שכך היו נוהגין כל אחד ואחד משקה כל השדות שבבקעה איש יומו או שבוע אחד: