רש"י על מנחות עה:

אי הכי היינו דקתני עלה והוא שאכלן - לאותן פרורין:

כשיעור אכילת פרס - שלא שהה בין פירור לפירור יותר מכדי אכילת פרס דהתם הויא אכילה ויוצא בה ידי חובתו:

ואי בשעירסן - שגובלן דהוו חתיכה אחת:

שאכלו מיבעי ליה - דכיון דתני שאכלן משמע דרוב פירורין הם ולא חתיכה אחת שלא פיררה:

אמר ליה - רב יוסף אלא לעולם שלא עירסו ואפילו הכי לא תפרוך:

הכא במאי עסקינן - דיוצא בפירורין כגון שבאו מלחם גדול שעדיין הוא בעין הככר שבאו ממנו והוי חשוב ובר ברכה הלכך פירורין נמי שלקטן חשובין נינהו ומברך עליהן אבל המנחות שפירכן ולא נשתייר מהן דבר חשוב אימא לך דבעינן כזית והאי חביצא נמי דקאמר אי אית בה כזית וכו' אף על פי שבא מלחם גדול אי לא הוי הלחם בעין בעינן כזית לענין המוציא: