רש"י על מנחות סה.

גמ' דלא להתענאה בהון - אבל למספד שרי:

(במקצתן) ומקצתהון - איכא דחמירי כולי האי דאפי' למספד אסור:

איתוקם תמידא - הוקם התמיד על משפטו כדמפרש לקמיה דלא למספד:

עד סוף מועדא - פסח:

איתותב - נתיישב על דינו שבאותן ימים נצחו חכמים את הבייתוסים:

דלא להתענאה - אבל למספד שרי דלא הויא שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד משום דעצרת לא היה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן: