רש"י על מנחות ד:

אשם מצורע - בא הוא להכשירו לבא במחנה ולקמן פריך שאר אשמות נמי באו לכפר ולא כפרו:

בגלל זבח - עם הזבח דמנחת העומר באה עם הכבש דכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר וגו' (ויקרא כג):

דקבוע לו זמן - בניסן:

[מצינו שחילק] - ובמכשירים חמירו:

לא יביאו יורשין חטאתה - דזו אחת מחמש חטאות המתות חטאת שמתו בעליה וחטאת יולדת מכשיר הוא כדאמרינן בכריתות בפ' דם שחיטה (דף כו.) מפני שמכשרתה לאכול בקדשים ומדחטאתה להכשיר עולתה לכפר כדכתיב (ויקרא יב) ביולדת אחד לחטאת ואחד לעולה אלמא מכפרין קרבי מכשירין לא קרבי הכי נמי מכפרין בשלא לשמן כשרין להקריב ולא עלו ומכשירין פסולין לגמרי:

לא נהנין - מדרבנן מפני דמי עולה שבהן:

ולא מועלין - מפני שראויין לבא לשלמים הואיל ולא הפריש אלו לחטאת ואלו לשלמים ושלמים אין בהן מעילה דלאו קדשי ה' נינהו אלא ממון בעלים אלא באימורים לאחר זריקת דמים בפ"ק דמסכת מעילה (דף ז:):

סתומין - דלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה:

יפלו לנדבה - לשופרות דהלכה היא בנזיר למשה מסיני וכן מפרש בנזיר בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו כו' (דף כד:):

יוליך לים המלח - כדין חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא:

לא נהנין - מדרבנן:

ולא מועלין - דאמר בשמעתא קמייתא דמעילה (דף ג.) חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח אין מועלין בהן דלאיבוד קיימי ולאו קדשי גבוה נינהו:

דמי שלמים כו' - אבל דמי אשם ליכא דאינו בנזיר טהור אלא בנזיר טמא ומכשירו להתחיל נזירות טהרה:

ליום אחד - כחומר שלמי נזיר כדאמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נד.):

ואין טעונים לחם - דבעינן ונתן על כפי הנזיר וליכא:

קבוע - דאין שם שום ד"א מכשיר הבעלים אלא הוא: