רש"י על מנחות קא.

דמכלי שרת לא אשכחן דבר דמיפריק - לאחר שקדש בכלי שרת ואפי' בהמה בעלת מום שנאמר בה פדיון לאחר שקידשה בכלי שרת כגון ששחט לא אשכחן בה פדיון:

ואם בבהמה הטמאה וגו' - וכתיב בתריה והעריך אותה וגו' אלמא נפדין:

טמאה ממש - כגון סוס וגמל וחמור:

כשהוא אומר - למטה מאותה פרשה ואם בבהמה הטמאה ופדה וגו':

מומין קבועין ועוברין מפרש בבכורות (דף לו:):

מותיב רב הונא - לשמואל:

עופות קדושת הגוף נינהו - דהן עצמן קרבין ואין צריכין קדושת כלי:

אלא עצים ולבונה - שלא קידשם בכלי וכלי שרת כי נטמאו ליפרקו דהא לאו קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן הם אלא לאו משום דמנחות ונסכים טהורים אין נפדים והני אע"ג דנטמאו כו':

ועצים לאו בני קבולי טומאה נינהו אלא משום חיבת הקודש - דכתיב והבשר לרבות עצים ולבונה וה"מ כי משפי להו ונסרן ומייפן לגזירים לבקעיות יפות דחזו למערכה:

לעולם אימא לך טהורים בעלמא נפדין - והני כטהורים דמו והיינו טעמא דלא מיפרקי:

משום דלא שכיחי - ואי הוו להו פדיון טהורין פריק להו לחולין ותו לא משכחי גזברין מידי אחרינא לצורך העבודה:

תמימים - בהמה טהורה:

אלא למזבח - שימכרו לצרכי קרבנות:

הוה הדר ביה - ממאי דאמר (עופות) מנחות ונסכים נפדין טהורים אע"ג דראויין למזבח:

בדוקין - טייל"א:

כולן - כל המנחות:

חוץ ממנחת חוטא - שאפילו טהורה נפדית שהרי אמרה תורה בקרבן עולה ויורד (ויקרא ה) מחטאתו על חטאתו בכבשה או שעירה ובתורים כתיב (שם) מחטאתו ובמנחה כתיב על חטאתו ודרשינן (בפרק בתרא) דלהכי כתיב מחטאתו בכבשה דמשמע מקצת חטאתו שאם היה עשיר כשטימא מקדש והפריש מעות לכבשה או שעירה והעני יביא ממקצת דמי תורים או מנחה והשאר חולין ולהכי כתיב (שם) גבי עשירית האיפה על חטאתו דמשמע יוסיף שאם היה עני והפריש עשירית האיפה והעשיר יפדנה ויוסיף עליה מעות ויביא כבשה או שעירה:

לרבי שמעון - דאמר לקמן כל האסור בהנאה אינו מטמא טומאת אוכלין:

הערלה - וכל הנך איסורי הנאה נינהו: