רש"י על איכה א:ז

זכרה ירושלם בגלותה:

ימי עניה. ימי חורבנה שהביאה לידי עוני:

ומרודיה. הוא לשון צער כמו (שופטים יא) וירדתי על ההרים (תהלים נה) אריד בשיחי ואהומה:

כל מחמדיה. וזכרה כל טוב מחמדיה שמימי קדם:

שחקו על משבתיה. שמחו על שביתת משושה חגה חדשה ושבתה ומ"א דורשו בלשון אחר שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים ושומטים בשביעיות והיו האומות משחקים עליהם ואומרים שוטים בארצכם לא שמרתם ועכשיו בגולה תשמרון: