רש"י על קידושין ט.

חומרי - בוטייני"ש שעושין של בדיל וחורזין הרבה מהן בחוט אחד ועושין אותו כמין ענק ונושאין בצואריהן למכור ויש גורסין פתכייתא והן של זכוכית כמין טבעות דקים וקורין אותו פוריל"ש ובלשון רבותינו אושטנית:

חד שוכא - מלא חוט הענק:

מיקדשת לי - בלשון שאילה:

הב אשקי ושדי - דלא כפלתיה לדיבורא:

תגא דמלכא - בכתר המלך נשבע:

והלכתא כר"א - דאמר (לעיל קידושין דף ח.) התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים:

כרבא אמר רב נחמן - דאמר לעיל (שם) מנה אין כאן משכון אין כאן:

בתך מקודשת לי - והיא ברשות אביה לקדשה כגון שלא בגרה:

לשטר זביני - ומנלן דכי האי גוונא הוי שטרא:

מאי טעמא קרית ביה יקנו משום דכתיב ומכר - בתמיה קרי ביה כי יקח ונימא דאבי הנערה קאמר שיהא מקיחה לבעל ומשום דכתיב את בתי נתתי:

הלכתא נינהו - למשה מסיני:

התם נמי - גבי שטר זביני כתיב ואקח את ספר המקנה אלמא המוכר נתנו ללוקח דכתיב ואקח ולא כתיב ואתן וירמיהו היה קונה את השדה מיד חנמאל אלמא מוכר כותב שדי מכורה לך ונותן ביד לוקח אבל הכא כי יקח כתיב:

בין ע"י עצמה - שקבלתה היא מדעתו של אב:

מדעתה - שהיא אמרה לו לקבל והא דבעינן דעתא דידה והוא שבגרה:

שלא לשמה - שנכתב לשם אשה אחרת ונמלך: