רש"י על קידושין כד:

שן דחלב - שן שינק בה דעתיד להחליפה כגון בעבד קטן:

לחפשי ישלחנו - ריבה לו שלוחים מדלא כתיב חפשי הוא או יצא חפשי:

בטל ממלאכתו - העין נסמת מראות והשן מללעוס:

ודילדל בו עצם - השמיטו ממקומו ומחובר בבשר:

יוצא בו לחירות - אם עצם שאינו חוזר הוא וסופו ליבש וליפול ואע"ג דליכא ביטול מלאכה דהא עצם דזקן לאו מידי הוי עביד כיון דבגלוי הוא ואינו חוזר הרי הוא כעשרים וארבעה ראשי אברים:

ריבויא הוא - אינו לשון כלל להיות נידון בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט וריבה וריבה הכל:

וצמתה - יבשה:

יוצא בו לחירות - אם עצם שאינו חוזר הוא וסופו ליבש וליפול ואע"ג דליכא ביטול מלאכה דהא עצם דזקן לאו מידי הוי עביד כיון דבגלוי הוא ואינו חוזר הרי הוא כעשרים וארבעה ראשי אברים:

א"כ - דלא ממעט מידי מיעוט דשן ועין למאי מיעט:

בכולן - אראשי אברים קאי:

וצריך גט שחרור - להתירו בבת חורין:

שהתורה זכתה לו - דכתיב בהדיא:

אי כתב חפשי לבסוף כדקאמרת - דלאו חיפושו אלא בשילוח:

השתא דכתיב לחפשי ישלחנו הוה ליה חפשי מעיקרא - וכי אתא ישלחנו לשאר ראשי אברים אתא:

כנגד עינו - שהכה בכותל והבעיתו בקול ואינו רואה או נתחרש:

ושברו - בקול:

משלם נזק שלם - כסומכוס מוקמינן לה בב"ק דאמר בהמה שהזיקה בצרורות משלם נזק שלם:

ושברו את הכלים - בקולם:

חצי נזק - כדין צרורות לרבנן דפליגי עליה דסומכוס בב"ק ואמרי אינו משלם אלא חצי נזק צרורות:

שאני אדם דבר דעת הוא - האי ניזק וכי מיבעית מדעתיה קא מיבעית שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום:

וכהתה - ולא נסמית לגמרי שרואה במקצת:

אם יכול להשתמש - במראה זה:

וצריכי - הני תרתי יצא לחירות לאשמועינן דהיכא דאין יכול להשתמש אע"ג דלא סמאה לגמרי הויא השחתה והיכא דסמאה לגמרי אע"ג דכהויה הויא מעיקרא הואיל והיה יכול להשתמש למראיתה בדוחק הויא השחתה:

והשתא נהורא כחישא - שאין יכול להשתמש:

דמעיקרא נמי נהורא כחישא - ואע"ג דיכול להשתמש בו אימא לאו עין הוא:

לחתור לו שינו - לנקרה ולגרר סביב מושבה:

לכדתניא הושיט ידו למעי שפחה - להוציא עוברה פטור דלא נתכוין לעין כלל אבל כחול לי עיני דנתכוין לעין אע"ג שלא נתכוין לשחתה חייב:

מושחת - נפקא לן הא דר"א פרט לזה שלא נתכוין לשחת כלל ושחתה משמע בעסוק בה הכתוב מדבר ואפ"ה מתכוין לשחתה בעינן:

וחטטה - הוציאה לחוץ:

ותנא תונא - כלומר מצינו תנא שלנו המסייענו בזאת:

ואין תמות וזכרות בעופות - האי קרא דריש הנאמר בכל (כלל) הקרבנות (ויקרא כ״ב:י״ח) איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם וגו' לרצונכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים מדלא כתיב לרצונכם זכר תמים ולישתוק לימדך שאין מקפיד על תמות וזכרות אלא על אלו:

נחטטה עינה - אלמא אף על גב דסמויה מעיקרא כי חטטה משוי ליה מומא: