רש"י על קידושין יב:

בציפתא דאסא - מחצלת של הדס:

בד' זוזי דאית בה - כרוכים היו בה:

שקלתא - כלומר נקטא לה ולא השלכתה ואישתיקה:

הויא שתיקה דלאחר מתן מעות - שמתחילה כשקיבלתה והמעות היו בתוכה לא ידעה בהן וכשידעה אחר כן ושתקה שתיקה דלאחר מתן מעות היא ולאו כלום היא דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה מימר אמרה מעיקרא לאו אדעתיה דהכי קבילתינהו: