רש"י על כתובות מ:

נילף מקנסא - מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון נעורים לאביה:

אלא מסתברא - דבושת ופגם דאב הויא שהרי בידו לביישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה:

דאי בעי מסר לה - לקדשה בביאה:

למנוול ומוכה שחין - כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה: