רש"י על כתובות לד.

כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה - דאמר מר (חולין דף מ.) היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה:

לאו דמריה קא טבח - דהא איתסרא עליה וחיובא דתשלומי ארבעה וחמשה טביחה כתיב בהו ועד גמר שחיטה לא מיחייב ומקמי דמטי גמר שחיטה איתסרא בהנאה על בעליה ומההיא שעתא אפסדה מיניה דאי איתא לא הדרא בעינא ולאו דמריה היא:

באומר בגמר זביחה הוא עובדה - לעבודת כוכבים אינו עובד לעבודת כוכבים עד גמר זביחה:

פלוגתא דר' יעקב - בבבא קמא: