רש"י על כתובות לג.

רבי אלעזר אומר עדים זוממין דממונא משלמי ולא לקו - לא צריכי קרא דסברא היא דמלקות לא שייך בהו:

דלאו בני התראה נינהו - קודם עדות כדמפ' רבא ואזיל הלכך אי איכא למענשינהו לא תענשינהו אלא ממון דאין עונש הגוף בלא התראה ואע"ג דגבי בן גרושה ובן חלוצה ענשינן להו מלקות בלא התראה התם גזירת הכתוב דאשכחן בהו מלקות בהדיא והיה אם בן הכות ומוקמינן לקרא במידי דלא מצית למענשינהו מכאשר זמם אבל היכא דמצית למיעבד בהו הזמה לא שייך בהו מלקות:

תדע - שאי אפשר להתרות בהם:

מעיקרא - יום או שעה קודם שיעידו העדות:

אמרי אישתלין - שכחנו ההתראה הרי שבטלה ההתראה:

פרשי ולא מסהדי - אפילו אמת הואיל ואנו חשודים בעיניכם מה לנו ולצרה:

לבסוף - לאחר שהעידו:

מאי דהוה הוה - דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינן יכולין לחזור: