רש"י על כריתות כא.

נבלת בהמה בכל מקום - ואפילו בשווקים שיש שם רוב עם צריכה מחשבה לאכילה לקבל טומאת אוכלין הואיל דאין דרך לאוכלה:

וכן נבלת עוף טהור בכפרים - שהעם מועטים צריכין מחשבה לטומאת אוכלין:

ואין צריכין הכשר - משום דמטמאין טומאה חמורה דנבלת בהמה מטמאה במשא ונבלת עוף טהור מטמא בגדים אבית הבליעה ואמרינן לקמן דכל שסופו לטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר:

הכא לא גרסינן והחלב - ואף על גב דתנינא לה גבי שווקים דמשמע הא בכפרים צריך מחשבה לא תנן ליה ברישא דלא מיתני ליה אינו צריך הכשר דאי בחלב נבלה צריך הכשר דאינה מטמאה טומאה חמורה ואי בחלב דשחוטה כיון דבכפרים קאי לא מיתכשר בדם שחיטה דהכשר דקודם מחשבה לאו הכשר הוא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכח.) עולשין שליקטן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכים הכשר שני משנה זו בשילהי מסכת עוקצין: